החלטה בתיק רע"א 61690-12-12

1.                  בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן) מיום 3.12.2012 בת.א. 18967-06-10. בהחלטה חייב בית משפט קמא את המבקשת בהפקדת ערובה להוצאות המשיבים בסכום של 70,000 ש"ח.

2.                  המבקשת, חברה פרטית, הגישה נגד המשיבים וכנגד נתבעת נוספת תביעה כספית בסכום של 1,107,213 ש"ח. התביעה נשענת על הסכם בין המבקשת לבין המשיבים להספקת עובדים סיניים שיעבדו בפרויקט שבו שימשה המבקשת כקבלן משנה לביצוע עבודות בניה וציפוי אבן. לטענת המבקשת המשיבים והעובדים מטעמם שיבשו את העבודה באופן שגרם לה לנזקים. לצד תביעה זו מתנהל הליך נוסף בין הצדדים שהוא תביעתם של המשיבים נגד המבקשת לתשלום סכומים המגיעים להם. 

3.                  במהלך ניהול התובענה בבית משפט קמא ולאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית פנו המשיבים בבקשה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה. הנימוק לבקשת המשיבים נשען על כך שהמבקשת היא חברה והבקשה הוגשה בהתאם להוראות סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות").  עוד נטען כי במקרה זה יש נימוק נוסף לחיוב בהפקדת ערובה והוא כי המבקשת לא שילמה הוצאות שנפסקו לחובתה בבקשה שהגישה לבית המשפט העליון לאיחוד הדיון בין תיק זה לבין תביעת המשיבים כלפיה שמתבררת בבית המשפט השלום בתל אביב. במסגרת אותה בקשה נפסקו הוצאות ולא שולמו עד לפתיחת הליכי הוצאה לפועל.

4.                  המבקשת התנגדה לבקשה וטענה כי אין לחייבה. בתגובתה שהוגשה ביום 28.11.12 היא כתבה כי התנהלות המשיבים גרמה לה לנזקים ולהוצאות תוך שהיא מפנה להוצאות שנגרמו לה בשל כך שהמשיבים יזמו הליך לביטול פסק דין שניתן נגדם כשנה לאחר שניתן.  המבקשת טענה בנוסף כי מצבה הכלכלי איתן; המדובר בתביעה בעלת סיכויי הצלחה טובים וכי יש לאפשר לה את יומה בבית המשפט. תמיכה לעמדתה היא מצאה מדף פרטי מידע על החברה ברשם החברות ומדו"ח שנערך בחודש אפריל 2012 על ידי חברת BDI שבו ניתן מידע על מצבה הכלכלי. עוד צרפה המבקשת אישור של רואה חשבון ולפיו היא חברה פעילה ומניתוח רווחי החברה ותזרימי המזומנים הנוכחי והצפוי לא נראה שלחברה תהיה בעיה לפרוע את חובותיה השוטפים.

5.                  המשיבים השיבו לתגובת המבקשת והפנו למסמכים התומכים בטענתם לעניין אי תשלום ההוצאות בעבר; לכך שהמבקשת לא תמכה את טענותיה לגבי מצבה הכלכלי בתצהיר ושבו והפנו להחלטות שניתנו שבהן חויבו חברות בהפקדת ערובה. באשר למסמכים שצורפו טענו המשיבים כי אין בהם דבר. לא צורף דו"ח המתאר את המצב הכספי ואת יכולותיה של המבקשת; הדו"ח מחברת BDI ומכתב רואי החשבון אינם מלמדים דבר ואין בהם די כדי לעמוד בנטל המוטל על המבקשת לשכנע כי אין מקום לחיובה בערובה.

6.                  החלטת בית משפט קמא מושא הבקשה ניתנה לאחר קבלת טיעוני הצדדים ונכתבו בה הדברים הבאים:

"לאחר עיון בבקשת המבקשים, בתגובת התובעת ובתשובת המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה לאור הוראות סעיף 353 א' בחוק החברות תשנ"ט- 1999, במקום שמדובר בחברה, הכלל הוא שתחויב בהפקדת ערובה אלא אם כן יתקיים חריג המצדיק שלא לחייבה בכך. בנסיבות של התביעה הנדונה ובשים לב לסכום הנתבע (1,107,000 ש"ח), נראה שיש הצדקה כאמור, להיעתר לבקשה. עד יום 31.12.2012 תפקיד התובעת ערובה בסך של 70,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעים 2 ו- 3. אם לא תופקד הערובה במועד, התביעה תדחה ללא צורך במתן החלטה נוספת."

7.                  המבקשת טוענת כי החלטת בית משפט קמא שגויה ויש מקום לבטלה. היא מפנה לאסמכתאות שהמציאה המעידות כי אינה מצויה בחובות ואינה בגרעון כלכלי חרף הנזקים הכלכליים שהסבו לה המשיבים. בנוסף מסתייגת המבקשת מטענות המשיבים לפיהן המבקשת לא שילמה הוצאות משפט בסכום של 5,000 ש"ח בעבר והיא מפנה להליך מקביל שבו תבעו אותה המשיבים בבית משפט השלום בתל אביב. המבקשת סבורה כי בית משפט קמא לא פעל לפי המתווה שנקבע בפסיקה ולפיו בחינת מצבה של החברה התובעת תיעשה רק לאחר שתונח על ידי הנתבע תשתית להניח כי אין ביכולתה לשלם את ההוצאות שיפסקו לחובתה. בשלב השני, ככל שהונחה תשתית להניח כי החברה התובעת אינה בעלת איתנות פיננסית - קמה לחברה החובה להראות כי ביכולתה לעמוד בתשלום הוצאות. במקרה זה - כך נטען - שצורפו על ידי המבקשת דו"ח של חברת BDI נכון ליום 24.4.12 המעיד על מצבה הכלכלי ואיתנותה הפיננסית ואישור של רואה החשבון ודי היה בכך כדי לעמוד בנטל להראות את יכולתה לעמוד בתשלום ההוצאות העתידיות.  המבקשת סבורה כי הבקשה הוגשה כדי למנוע ממנה לתבוע תביעה אמיתית ובית משפט קמא שגה בכך שחייב אותה בהפקדת ערובה.

8.                  לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

9.                   ככלל, "ההכרעה האם להורות על מתן ערובה ובאיזה סכום כסף, נתונה לשיקול דעת הערכאה הדיונית. לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעור בשיעור של סכום הערובה אשר נקבע על-ידי הערכאה הדיונית" (רע"א 7706/12  עירית ירושלים נ' שירותי מזון בע"מ, פסקה 6 להחלטתו של כב' השופט נ' סולברג (17.11.2012). לערכאה הדיונית נתון מרחב פעולה באשר לחיוב במתן ערובה להוצאות ולגבי סכום החיוב (רע"א 8000/10 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ' קש"ת מלונאות בע"מ, פסקה 3 להחלטתו של כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, 5.12.2010)).

10.              חיובה של המבקשת בהפקדת ערובה להוצאות נובע מהוראת סעיף 353 א' לחוק החברות:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

11.              בחינת החיוב בערובה נעשית בהליך שכולל שלושה רבדים: ראשית יש לבדוק את מצבה הכלכלי של החברה; שנית, יש לבדוק האם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה בהפקדת ערובה כאשר לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג; ושלישית - יש לבדוק את סיכויי התביעה.  לשיקול האחרון יש להיזקק רק כאשר המדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. כשמוצא בית המשפט כי מתקיימת הצדקה לחיוב בערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין השיקולים השונים (רע"א 857/11  מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, פסקה 5 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות, 23.5.2011). הנטל להראות כי אין מקום לחיוב בערובה מוטל על החברה (רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ, פסקה 6 להחלטתה של כב' השופטת א' חיות, 29.12.2011) (להלן: "ארט יודאיקה"). נטל זה מחייב להצביע על איתנות כלכלית שתאפשר תשלום הוצאות משפט ככל שייפסקו כנגד החברה.

12.              בית משפט קמא נימק את החלטתו ב"נסיבות של התביעה הנדונה" ובסכום הנתבע. עיון בטענות הצדדים ובמה שצורף על ידי המבקשת לבקשתה לפני בית משפט קמא מעלה כי עמדתו של בית משפט קמא לפיה המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי מתקיים חריג המצדיק שלא תחויב בערובה מבוססת ואין להתערב בה.

13.              באשר למצבה הכלכלי - המבקשת נסמכת בטענותיה על המסמכים שצורפו ואולם עיון  במסמכים אלה מעלה כי אין בהם כדי לתמוך בעמדתה: תדפיס רשם החברות שצורף הוא תדפיס שאינו כולל את מלוא הפרטים שניתן ללמוד אותם מתדפיס כזה. הוא אינו מפרט את הון המניות (אף שזה מופיע בדו"ח של חברת (BDI; את השעבודים שנרשמו על נכסי החברה; האם הוטל שעבוד שוטף על כלל רכושה וזכויותיה; האם היא עומדת בתשלום האגרה השנתית לרשם ונתונים נוספים.

14.              הדו"ח שנערך על ידי חברת BDI איננו דו"ח מעודכן אלא מתייחס לתקופה מוקדמת לבקשה (חודש אפריל 2012). גם במסגרתו אין כל התייחסות לשאלת ההתחייבויות והשעבודים שניתנו בגינם.  הדיווחים שניתנו מספקי החברה על ניסיונם בביצוע תשלומים הם בסכום של עד 30,000 ש"ח לספק אחד ו- 5,000 ש"ח לספק שני וקשה ללמוד מהם על איתנות פיננסית. הרישום המתייחס לדירוג הסיכון ככל שניתן להבינו מתוך הכתוב  מציין הערכה כי הסיכון הוא מעל הממוצע.  עוד עולה מהם כי משרדי החברה ממוקמים בנכס בשכירות.

15.              אישור רואה החשבון אף הוא מצומצם במידע שהוא חושף וכל שנכתב בו הוא כי לא נראה שלחברה תהיה בעיה לפרוע חובות שוטפים. האישור אינו מתייחס להיקף החובות בהם מדובר ואינו מאשר כי תזרים המזומנים של החברה הוא כזה שיכול לאפשר פירעון חיוב בהוצאות משפט שיעמדו ביחס מסוים לסכום התביעה באופן מידי (השווה ארט יודאיקה, שם ונוסח אישור רואה החשבון שנדון במסגרת אותה החלטה).

16.               באשר לנסיבות העניין ולסיכויי התביעה לא נראה כי אלה מטים את הכף להחלת החריג לחיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות כפי שהדברים מפורטים בתגובת המשיבה לבקשה.

17.              שיקול נוסף התומך בחיוב המבקשת בהפקדת ערובה להוצאות הוא ההימנעות מתשלום הוצאות משפט שנפסקו לחובת המבקשת בהליך שהתנהל בבית המשפט העליון. הימנעות כזו יש בה כדי לתמוך בהטלת החובה להפקיד ערובה (ר' רע"א 8730/10  אמנון יוסף נ' יעקב בינסון, פסקה 5 להחלטתו של כב' השופט (כתוארו אז א' גרוניס, 23.3.11); רע"א 7289/10 דוגוש בניין והשקעות תכנון ופיתוח בע"מ נ' קיבוץ זיקים אגודה שיתופית בע"מ, פסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, 21.12.2010)) אם כי במקרה זה מאחר ומדובר בסכום קטן יחסית לא הייתי נוטה לייחס לכך משקל מכריע.